Bava Metzia 75

Kapitel 75

א והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא אלא תרוייהו לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני:

1 Aber R. Jose gibt ja den Schaden des Betrügers als Grundan!? – Vielmehr, beide sind wegen der Rabbanan nötig, und zwar: nicht nur das eine, sondern auch das andere.

ב <big>מתני׳</big> המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בפני ב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:

2 WENN JEMAND SEINEM NÄCHSTEN FRÜCHTE ZUR VERWAHRUNG GEGEBEN HAT, SO DARF SIE DIESER, SELBST WENN SIE ZUGRUNDEGEHEN, NICHT BERÜHREN. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, ER VERKAUFE SIE VOR GERICHT, DENN DIES IST EBENSO, ALS WÜRDE ER DEM EIGENTÜMER VERLORENES WIEDERBRINGEN.

ג <big>גמ׳</big> מאי טעמא אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו ורב נחמן בר יצחק אמר חיישינן שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר

3 GEMARA. Weshalb? R. Kahana erwiderte: Einem Menschen ist ein Kabeigener [Ernte] lieber als neun Kab fremder. R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Wir berücksichtigen, der Depositor hat sie vielleicht als Hebe oder Zehntenfür andere [Früchte] bestimmt.

ד מיתיבי המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר בשלמא לרב כהנא היינו דקתני לפיכך

4 Man wandte ein: Wenn jemand seinem Nächsten Früchte zur Verwahrung gegeben hat, so darf sie dieser nicht berühren; daher darf der Eigentümer sie als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte] bestimmen. Einleuchtend ist das ‘daher’ nach R. Kahana, welche Bedeutung aber hat das ‘daher’

ה אלא לרב נחמן בר יצחק מאי לפיכך הכי קאמר השתא דאמור רבנן לא נזבין דחיישינן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר

5 nach R. Naḥman b. Jiçḥaq!? – Er meint es wie folgt: da nun die Rabbanan bestimmt haben, daß er es nicht verkaufe, weil dies zu berücksichtigen ist, daher darf der Eigentümer sie [von vornherein] als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte] bestimmen.

ו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד

6 Rabba b. Bar Hana sagte im Namen R. Joḥanans: Sie streiten nur über den Fall, wenn das Manko das festgesetzte Maßnicht übersteigt, wenn es aber dieses Maß übersteigt, so stimmen alle überein, daß er sie vor Gericht verkaufe.

ז אדרב נחמן בר יצחק ודאי פליגא אדרב כהנא מי לימא פליגא כי קאמר רב כהנא בכדי חסרונן קאמר

7 Gegen R. Naḥman b. Jiçḥaqstreitet er entschieden, aber streitet er auch gegen R. Kahana? – R. Kahana sagte es nur von dem Falle, wenn das Manko nur das festgesetzte Maß erreicht. –

ח והא רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו קאמר גוזמא בעלמא

8 Er begründet ja aber, einem Menschen sei ein Kab eigener [Ernte] lieber als neun Kab fremder!? – Dies ist nur eine Übertreibung.

ט מיתיבי לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר וליחוש דלמא הוו להו יותר מכדי חסרונן וזבנינהו וקא אכיל טבלים יותר מכדי חסרונן לא שכיח

9 Man wandte ein: Daher darf der Eigentümer sie als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte] bestimmen. Es ist ja zu berücksichtigen, vielleicht hat das Manko das festgesetzte Maß überstiegen und jener sie verkauft, und dieser würde Unverzehntetesessen!? – Ein Manko über das festgesetzte Maß ist ungewöhnlich. –

י ואי משתכחי מאי מזבנינן להו וליחוש שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר כי מזבנינן נמי לכהנים בדמי תרומה מזבנינן להו

10 Wenn es aber vorkommt, werden sie verkauft; es ist ja aber zu berücksichtigen, der Eigentümer hat sie vielleicht als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte] bestimmt! – Sie werden auch nur an Priester verkauft, zum Preise von Hebefrüchten. –

יא ולרב נחמן בר יצחק נמי נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה בהא פליגי דרבה בר בר חנה סבר יותר מכדי חסרונן לא שכיח מידי וכי משתכח לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן אי עביד להו בעה"ב תרומה ומעשר על מקום אחר מקמיה דהוו להו יותר מכדי חסרונן עביד להו הלכך כי הוו להו יותר מכדי חסרונן נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה

11 Sollte man sie doch nach R. Naḥman b. Jiçḥaq ebenfalls an Priester zum Preise von Hebefrüchten verkaufen!? – Darin streiten sie eben. Rabba b. Bar Ḥana ist der Ansicht, ein Manko über das festgesetzte Maß komme selten vor, und wenn es dennoch vorkommen sollte, so kann dies erst nach längerer Zeit erfolgen, somit hat der Eigentümer, wenn er sie als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte] bestimmt haben sollte, dies getan, bevor das Manko das festgesetzte Maß überstiegen hat; daher verkaufe man sie, wenn das Manko das festgesetzte Maß überstiegen hat, an einen Priester zum Preise von Hebefrüchten.

יב ורב נחמן בר יצחק סבר יתר מכדי חסרונן משכח שכיח וכי הוו להו לאלתר הוא דהוו להו ואי אמרת נזבנינהו זימנין דקדים ומזבין להו וכי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר לא ידע דזבנא וקא אכיל טבלים

12 R. Naḥman b. Jiçḥaq aber ist der Ansicht, ein Manko über das festgesetzte Maß komme häufig vor, und zwar kann dies sehr bald erfolgen; wenn sie nun verkauft werden und der Eigentümer, ohne dies zu wissen, sie als Hebe oder Zehnten für andere [Früchte]bestimmt, so ißt er Unverzehntetes.

יג מיתיבי המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דברי ר"מ וחכמים אומרים עושה להם תקנה ומוכרן בבית דין וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו

13 Man wandte ein: Wenn jemand seinem Nächsten Früchte zur Verwahrung gegeben hat und sie verfaulen, Wein und er sauer wird, Öl und es ranzig wird, Honig und er verdorben wird, so berühre er sie nicht – so R. Meír; die Weisen sagen, er treffe für sie eine Vorsorge und verkaufe sie vor Gericht. Wenn er sie verkauft, verkaufe er sie nur an Fremde, nicht aber an sich selber.

יד כיוצא בו גבאי צדקה בזמן שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי בזמן שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן

14 Desgleichen dürfen Almoseneinnehmer, wenn sie keine Armen zum Verteilen haben, nur bei Fremden einwechseln, nicht aber bei sich selber. Ebenso dürfen Einnehmer des Armenkessels, wenn sie keine Armen zum Verteilen haben, nur an Fremde verkaufen, nicht aber an sich selber.

טו קתני מיהת פירות והרקיבו מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן לא בכדי חסרונן והא יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש דיתר מכדי חסרונן נינהו שאני הני כיון דקם קם

15 Dies lehrt er also auch von Früchten, die verfaulen; doch wohl, auch wenn das Manko das festgesetzte Maßübersteigt!? – Nein, bis zum festgesetzten Manko. – Bei sauergewordenem Weine, ranzigem Öl und verdorbenem Honig übersteigt ja das Manko das festgesetzte Maß!? – Anders verhält es sich bei diesen; da es einmal geschehen ist, so bleibt es dabei. –

טז שמן והבאיש דבש והדביש

16 Wozu sind ranziges Öl und verdorbener Honig zu gebrauchen? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel